... בחירותיו של צים – האמירה, ההסתרה, ההימנעות, ההתקה של מראה העין אל הנייר או הבד באטיוד מהיר שנעשה מול הטבע, בניית הדימוי במתכונת של מפגש בין צורה וסמלים בשירותה של איזו מטאפורה – שייכות לשדה הרחב של המודרניזם. אולם צים האמן, החף כאמור מכל אידיאולוגיה, מהלך בשדה זה כמו בין הטיפות. הקונפליקטים נותרים תמיד מאחור, בין תבונת הכפיים לחוכמת הלב. חיים לוסקי היטיב פעם למקם את הבחירות של צים בין האופציה הארדונית לזו של זריצקי, בין המיומנות הקפדנית שבקוטב האחד לבין הכלאחר-יד החופשי שבקוטב האחר. ועל כך אוסיף" בין האור החושי, הטקטילי, של זריצקי, לבין האור ה"פנימי", הגראפי, של ארדון... יונה פישר, מתוך: הרהורים בשערו של ספר   יצירתו של צים מגלמת צומת של שתי תנועות נפשיות או שתי מהויות המתקיימות במתח דיאלקטי: מול התשוקה אל המוחלט, אל הערכים שמעבר ל"אני" האישי ואף מעבר להיסטוריה עצמה, תשוקה המתבטאת בנהייה אל המופשט – ניצבת החובה הסמויה למקום ולזמן, החובה להזין ולקיים את הקשר בין אמנות לחיים. המתח בין שתי המהויות הללו הוא שמקנה ליצירה את העומק הקונקרטי-אוניברסאלי שלה, והוא שמאפשר לה לשוב ולחבוק את המוחלט והמופשט בנופיו הארציים של הארעי והחד-פעמי. מאחר שהמאבק בין שני הקטבים הללו לא הוכרע מעולם, נותרה לא פתורה הדיאלקטיקה בין העין הרואה ליד המציירת, והיא תישאר נקודת מפתח מרכזית לדחף ולעוצמה היצירתיים בציוריו של יעקב צים. מרים אור, מתוך פתח דבר לקטלוג התערוכה "ציורים חדשים", המשכן לאמנות, חולון, 1996 הבא אל ציוריו של צים, לפני כל הבנה או התבוננות שהויה, נשטף בצבעים: בוהק עז של צבעים כמו ניתז אליו מן הבד. כל צבע – אפילו האפרפרים השקטים ביותר, קל וחומר האדומים, הירוקים והכחולים העזים – מתבלט על בדיו יותר מאשר בכל הקשר טבעי. צים מניח אותם זה בצד זה כך שאחד יבליט את השני, "יוציא" אותו ויפעילו וינער מעליו את קרומי המובן-מאליו. צבעיו הם נושאיו. אין אלו "צבעים של דברים" (אדום של כלניות או של דם, כחול של ים או של שמים) אלא צבעים של צבעים. צים מבקש להפעיל את גווני האדום כך שייאמר מתוך האדום משהו שטרם נאמר, כאילו חבויים במכמני האדומים השונים דיבורים אצורים, רצפים ארוכים של משמעות, המחכים לרגע שפיהם ייפתח [...] אריאל הירשפלד, מתוך: בדרך אל דבר הצבעים

Site developed by GNDESIGN